אלכסנדרה בלופולסקי

אלכסנדרה בלופולסקי
18-11-14

מהו פמיניזם בשבילך? חוסר קבלה של יחסי הכוחות המגדריים ושל התפקידים שלכאורה חולקו לנו – נשים וגברים גם יחד – כפועל יוצא מהם.

פמיניזם עבורי הוא החופש לבחור במה שמרגיש נכון עבורי, בלי להצטדק על כך שאני "גברית" מדי, "נשית" מדי, "אנטי" מדי, "קונפורמית" מדי, "דתיה" מדי, "בעלת תודעה כוזבת", "משת"פית של הפטריארכיה", או כל כינוי אחר שאוהבים להדביק לנשים שלא מצייתות לכללים שאחרים/ות רשמו עבורן.

יותר מדי א/נשים כיום, הן מחוץ למעגלים המכריזים על עצמם כעל פמיניסטיים והן בתוכם, אוהבים להחליט מה נכון עבור כלל הנשים. פרסמתי בזמנו רשימה בשם "כן, אני פמיניסטית", שבה שטחתי את כל הדברים שלכאורה הופכים אותי ללא-פמיניסטית בעיניי אנשים מסוימים. רוב אותם דברים הם בעיניי חלק בלתי נפרד מהאג'נדה הפמיניסטית, כי הם נוגעים בחופש של כל אחד/ת לעשות בגופו/ה כרצונו/ה.

יותר מדי אנשים כיום אומרים שהם/ן לא פמיניסטיות/ים אבל בעד שיוויון מגדרי. העובדה שהפמיניזם לא הצליח להשריש את ההבנה ששיוויון מגדרי הוא-הוא הפמיניזם מעידה על צורך עמוק בהתבוננות עצמית של הרבה אקטיביסטיות/ים.

מתי "גילית" שאת פמיניסטית? לא זכור לי רגע גילוי ספציפי, פשוט הייתי כזו מאז ומעולם. בגיל 7 כבר ידעתי שאני רוצה לעשות קריירה ושאף אחד לעולם לא יגיד לי לשבת בבית. ידעתי שאני לא "האישה הקטנה". הידע שלי בתחום המגדר גדל עם השנים, וההבנה שלי לגבי סוג הפמיניזם שלי התפתחה, אבל העקרון הבסיסי נכח תמיד.

מי הדמות שהכי השפיעה עלייך כפמיניסטית ומדוע? בראש ובראשונה, אמא וסבתא שלי, כל אחת בדרכה. הן נשים שאוהבות פרטיות, כך שלא ארחיב עליהן כאן, אבל שתיהן מקור השראה עצום.

אישה שמאוד השפיעה על ההתבוננות שלי על חופש הבחירה ככלל, ועל עבודת המין בפרט, היא הפמיניסטית הפולנית מוניקה פלאטק. זכיתי לפגוש אותה בסמינר שהתקיים באוניברסיטת ת"א לפני כמה שנים, ושם היא הציבה לי שאלה שלא ידעתי איך לענות עליה בזמנו: "למה "זונה" זו קללה?". המשפט הבודד הזה הפך את כל תפיסת העולם שלי על פיה.

מהו ההישג הגדול ביותר לו את מייחלת בהקשר הפמיניסטי?

אני מייחלת לכך שכל אחד/ת י/תוכל לבטא את המיניות שלו/ה באופן שמתאים לו/ה, בלי להישפט או להיענש על כך. אני חושבת שברגע שנגיע לזה נפתור את רוב, אם לא כל, הבעיות שמעסיקות את הפמיניזם – אונס, אלימות נגד נשים, הטרדה מינית, אפליה מגדרית, וכו'. שורש רוב הבעיות הללו הוא בחוסר קבלה ובהגבלה של ביטויי מגדר ושל מיניות, גברית ונשית כאחת; באמירות שגבר שמביע רגשות הוא לא "גברי" מספיק, או שאישה שלובשת חצאית קצרה היא "שרמוטה" ש"מגיע לה להיאנס".

מה מקומם של גברים בשיח ובעשייה הפמיניסטית, לדעתך? מקומם של הגברים הוא בכל מקום שבו יש שיח פמיניסטי ועשייה פמיניסטית. יתרה מכך, מקומם הוא בקדמת השיח והעשייה. אחת הבעיות האקוטיות של הרבה מרחבים פמיניסטיים היא חוסר היכולת לשתף גברים בשיח. זו בעיה שעולה לכולנו ביוקר, כי הפתרון להרבה נושאים שמעסיקים את העשייה הפמיניסטית – למשל, אונס ואלימות נגד נשים, שרוב העבריינים בהם הם גברים – יבוא בראש ובראשונה מהגברים. הבעיה היא שפמיניזם מותג כ"כמשהו של נשים", בעוד שהמאבקים שלו – שיוויון זכויות והזדמנויות, ביטול הבינאריות המגדרית ותפקידי המגדר, צמצום האלימות – הם מאבקים של כולם.

אסוציאציות:

אישה – זהות.

אמא – מקור השראה.

אמנות – מתת אל. לא כל דבר שנוצר הוא אמנות, אבל כמעט כל דבר אפשר שנוצר אפשר להפוך לאמנות.

אפנה – אמנות.

בית – מקום שבו את/ה לא זר/ה.

גבר – שותף מלא.

חזייה – מצרך חובה במלתחה.

טכנולוגיה – דיסטופיה קרבה והולכת.

מטבח – למה בכל פעם שמדברים עם אישה חייבים לשאול על המטבח?

פוליטיקה – מניעה את העולם, לטוב ולרע.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר