חשבון נפש

מיכל ליבר-רונן
22-11-14

ביקורת על ההצגה "אחרון ימיה"

תפקידה של האם, כפי שהיה ברור וידוע, השתנה בעשורים האחרונים. כיום האם היא אישה עובדת, עצמאית ולא תלותית בבעלה. היא יכולה להוכיח עצמה בכל תחום שהוא, כולל מדע והעדות לכך היא פרס הנובל לכימיה שקיבלה פרופסור עדה יונת. עם זאת, לכל התקדמות ישנו מחיר והמחזה "אחרון ימיה" מעלה את הדילמות וההקרבה שנאלצת החוקרת המדעית להתמודד על מנת להוכיח את עצמה בתחום המקצועי. בתור בוגרת תואר שני למגדר, הזדהיתי מאוד עם הדילמות שהועלו. מחזה זה ממשיך את הקו הפמיניסטי של המחזה "אמא מאוהבת", בו גם דובר על דילמת הקריירה לעומת הקן המשפטי וחיי אהבה. המחזה "אחרון ימיה" אמנם מתמקד באישה העומדת בפני סיום חייה ומלבנת עניינים אחרונים עם הקרובים אליה, אך גם היא מעלה את דילמת ההקרבה של קידום מקצועי לעומת חיי משפחה. לטעמי, העלאת מחזות מהסוג הזה בתאטרון תסייע להגברת המודעות הפמיניסטית. או כמו שאחת הדמויות סיכמה: "להפוך את הדפקט לאפקט".

המחזה פרי עטו של המחזאי גדי ענבר מבוסס על מפגש שלא התקיים בשל מות אביו מסרטן בלבלב. המחזה מתאר מפגש טעון ומרגש שמארגנת מדענית מזדקנת ומצליחה בשם מריאנה, המגלה כי היא חולה בסרטן הלבלב. המפגש מתרחש בדירתה של מריאנה ומוזמנים אליו פרופסור אהוביה ברגר, מי שהיה מאהבה ושותפה לשעבר עמו הייתה בנתק של שמונה שנים, חתנה המדען ושתי בנותיה, עמליה ואמי. האורחים מגיעים בזה אחר זה בהפרש של כעשרים דקות (תדירות ההגעה של הרכבת) ותוך כדי חילופי הדברים, נחשפים סודות ורגשות שהיו חבויים, עד שבסופו של דבר מתגלה הסוד הגדול, אותו ניסתה מריאנה להסתיר ממשפחתה.

משה קפטן שביים את ההצגה, התחיל אותה בצורה מקורית באמצעות הקראת מכתב. גם סיום ההצגה התנהל באותה צורה, תוך המשך הקראת המכתב עד הסוף. כלומר, הייתה פתיחה וסגירת מעגל והמסגרת העלילתית התנהלה בהתאם לכך. עם זאת, לאחר ההתחלה האמנותית והמבטיחה, הקצב הפך להיות איטי יותר, במיוחד בדיאלוג הווכחני שהתנהל בין מריאנה (מרים זוהר) ואהוביה (אילן דר). הוויכוח שדן במונופול של אהוביה על תרופה לחולי אלצהיימר וההתעשרות על חשבון המחלה איבד מחיוניותו לאחר מספר דקות וניתן היה לקצרו. אך לאחר שהופיעו החתן (שמעון מימרן), הבת הבכורה (הדס קלדרון) והבת הקטנה (ענבר גל) (לפי סדר הופעתם), ההצגה הפכה קצבית, תוססת והדרמה וההומור גאו.

התפאורה של במבי פרידמן המחישה את מקום ההתרחשות העיקרי והיחיד של העלילה: סלון דירתה של הפרופסורית. התעודות הממוסגרות התלויות על הקיר, הספרייה מלאת הספרים והפסנתר הלבן יצרו תחושה של בית משכיל ומכובד. על מנת לשבור את הלובן והכבדות הוחלט על כורסאות בגוון חומי ועל עציצים שמוקמו על הבמה. עליי לציין את התאורה של עדי שמרוני והמוזיקה של אפי שושני (במיוחד השימוש באפקטים של גשם, עצירת רכבת והחלפת שקופיות במקרן) שהיו מתוזמנים היטב ותרמו למעברים בין הסצנות השונות ולהתפתחות העלילה. מה שהפריע לי בעיקר היה השילוב של אנגלית ועברית בטקסט לשם ההומור. מדובר במחזה ישראלי מקורי ולא בתרגום ולכן לא מובן לי מדוע האנגלית חייבת להשתרבב פנימה.

החלק המרכזי בהצגה הוא השחקנים, וחלק זה היה מצוין. מרים זוהר שמגלמת את התפקיד הראשי, פרופסור מריאנה גרוס – אלדר עושה עבודה מעולה. היא נכנסה בטבעיות לדמות האישה העצמאית והדעתנית המרגישה חצויה לקראת סוף ימיה. זה אחד מתפקידיה הטובים והוא התאים בדיוק למידותיה; אילן דר שמגלם את אהובה לשעבר, פרופסור אהוביה ברגר, שיחק באיפוק וברגישות. כזוג הם כבר מתורגלים על הבמה בלא מעט הצגות ("האגם המוזהב", "אמא מאוהבת") והכימיה ביניהם זרמה באופן טבעי; שמעון מימרן שגילם את החתן הצליח להוציא את המרב מתפקידו המשני. הוא היה מרגש והעלה את העלילה לטון דרמטי יותר. כמו כן, עליי לציין כי הלבוש והאביזרים שעטה (מוני מדניק) תרמו מאוד להבניית הדמות (חליפה אפורה, משקפיים גדולים ושביל באמצע); הדס קלדרון שגילמה את הבת הבכורה הייתה מרגשת ואף גרמה לי להזיל דמעה כשהתוודתה בפני אמה על חסכיה הרגשיים בעקבות היותה עסוקה בעבודה; ליאת גורן כתלמה, עוזרת הבית של האם, הייתה משעשעת ותרמה לפן ההומוריסטי; וענבר גל שמגלמת את אמי, הבת הצעירה, מהווה משב רוח רענן ומשעשע והיא מסתמנת כליהוק מבטיח.

בסופו של דבר מדובר בדרמה אינטליגנטית קצרה (שעה ועשרים ללא הפסקה) בה עולים ויכוחים, סודות שנחשפים, תחושות ורגשות נסתרים, כעס, עצב וגם פה ושם קטעי הומור וצחוק. ההצגה מעלה מחשבות על תפקידה של האם בבית, הרצון לממש את הפוטנציאל בעבודה וההקרבה של המשפחה בשביל לעשות זאת. כמו כן, ההצגה בעיקר מתמקדת בהיות החיים קצרים ועד כמה חשוב לתקשר, לדבר וללבן עניינים לא פתורים כי אחר כך עלול להיות מאוחר מדי.

"אחרון ימיה", מאת: גדי ענבר, בימוי: משה קפטן, תיאטרון בית ליסין.

מיכל ליבר- רונן היא כתבת התרבות של עיתון האינטרנט של אוניברסיטת בר אילן.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר