איך למדתי להסתכל אחרת על מערכות היחסים בחיי

דריה סבט
05-03-15
מתוך וויל וגרייס

מתוך וויל וגרייס

בחודשים האחרונים, בעקבות לא מעט בחינה ועבודה עצמית, הגעתי למסקנה לא נעימה בכלל. הבנתי שבמשך שנים החזקתי בתפיסה שגויה לחלוטין לגבי מערכות יחסים. הכוונה אינה רק למערכות יחסים רומנטיות ו/או מיניות. מערכות יחסים בכלל.

אז קודם כל, נפלתי לקלישאה הרגילה של אינטימיות=סקס.

בחינה מחודשת של מערכות יחסים בהווה ובעבר, לימדה אותי, שאין באמת קשר בין הדברים. סקס יכול להיות קר, מנוכר ומכאני. אפשר להתווכח על כמה הוא יהיה מהנה, אבל העובדה היא שהוא יכול להיות כזה. קשר אפלטוני יכול להיות אינטימי ביותר. כשניסיתי לחשוב על איזושהי הגדרה אחידה לאינטימיות, הלכת לחפש הגדרה מילונית ומצאתי כמה גרסאות שחלקן סותרות זו את זו.

מבחינתי, אני מתייחסת לאינטימיות בתור רמה גבוהה מאוד של קרבה, כששני אנשים או יותר חולקים משהו שהוא רק שלהם, שאין בו מקום לאף אחד מבחוץ ושזר ממילא לא יבין. הבנתי שזה משהו שיש לי עם כמה חברות.ים שלי ומשהו שלא היה לי עם לא מעט פרטנרים למיטה. העניין הוא, שלא אחת נתקלתי (וגם חטאתי בזה בעצמי) בתפיסה של סקס בתור המטרה הנכספת, הפעולה האינטימית האולטימטיבית, שכל היתר מתגמד לעומתה.

מכאן מגיעה הנטיה של רבים ורבות לדרג מערכות יחסים לפי חשיבות, כאשר פרטנרים למיטה מקבלים קדימות, שבכלל לא בטוח שמגיעה להם או בכלל מתבססת על המציאות בשטח. מכאן מגיעות חברויות שמבוססות על תחומי עניין ובילויים משותפים, שאם לרגע נרוקן אותן מתוכן סטייל "איזה מגניב, שתינו אוהבים סושי ופלייסטיישן" נראה שלא הרבה נשאר. מכאן נולד גם מיתוס הפרנד זון. בדיוק מתוך התפיסה שקשר שסקס לא מעורב בו שווה פחות.

הבנתי, לשמחתי הרבה, שאינטימיות אפלטונית שאני חולקת עם חברה, לא חשובה פחות ולא שווה פחות ממה שאני חולקת עם בן או בת זוג ו/או עם פרטנר למין, מזמן או קבוע.

זה לא פחות. זה פשוט אחר.

דבר נוסף שהבנתי וזה משהו שממש מוזר לי, כשאני חושבת על זה היום, זה שנאמנות בין אנשים שנמצאים במערכת יחסים שכוללת מין, נמדדת, משום מה, בויתור על אינטרקציות מיניות עם אנשים נוספים. שוב, עוד משהו שחטאתי בו במשך שנים ולמה, בעצם? מעבר לכך שזה מסריח מתפיסת בעלות על הגוף והמשיכה של אדם אחר, לא חסרים, למשל, אנשים שמאוד נאמנים לבת הזוג שלהם, במובן שהם לא שוכבים עם נשים חוץ ממנה, אבל לא מפסיקים לבגוד בה על ידי זה שהם מריצים עליה דאחקות עם החברים שלהם, נותנים לאנשים נוספים להיכנס לתוך הקשר, מושפעים מאוד מביקורת חיצונית ומנסים לגרום לבת הזוג להתיישר לפיה.

אחד האקסים שלי, כל הזמן ניסה להכניס לתוך הקשר בינינו את מה שהיה לחברים שלו להגיד עלי ולדרוש ממני להשתנות בהתאם.

זה הרגיש לי ומרגיש ככה עד היום, בתור בגידה הרבה יותר גדולה מלשכב עם מישהי אחרת. תחושת האי וודאות הזאת, מהידיעה שכל פעם שהוא נפגש איתם, השם שלי עשוי לעלות בשיחה ואני לא יודעת באיזה הקשר ומה יגידו עלי ועד כמה התמונה שהם יציירו תהיה מעוותת, של אשת קש, ערערה אותי הרבה יותר מהמחשבה על סקס עם אדם שאינו אני. במיוחד לאור העובדה, שבבית הוא התנהל מול אותה אשת קש ולא מולי.

מכאן, עוד משהו שההתייחסות אליו מוזרה לי מאוד. מושג המחויבות. אני חושבת שעדיין לא לגמרי הבנתי מה זה אומר.

אישית, אני מרגישה מחויבת מאוד ללא מעט אנשים בחיי. מחויבת לכבד, לעזור, לתמוך, להיות שם, לתת אמון ולהוכיח שאני ראויה לאמון.

כל אלה מתקיימים מבחינתי, בתוך קשרים עם בני ובנות זוג, חברות.ים, משפחה, לפעמים גם קולגות.

אז מאיפה בדיוק נולדה הציפיה להיות מחויבת יותר לבן זוג בקשר רומנטי מאשר לחברה? מה זה המחויבות הזאת? מחויבות למה בדיוק? זאת שוב אותה היררכית מערכות יחסים על סמך אינטרקציה מינית?

התחושה שלי, היא, שהדרך שלנו לתפוס מערכות יחסים, עברה היפרסקסואליזציה שגורמת לנו לבחון את כל הקשרים שלנו דרך נוכחותו של סקס או היעדרו.

באופן אישי, אני יודעת בוודאות, שכמה פעמים בחיים שלי עשיתי סקס שלא הייתי מעוניינת בו כי הובהר לי שאחרת הקשר לא שווה כלום וזאת הדך היחידה להשאיר את אותו אדם בחיים שלי.

בעיניי, זה עוד היבט של תרבות האונס, שהופך כל פן אחר באינטרקציות אנושיות לזניח לעומת הפן המיני.

ואין לי משהו נגד מין, להיפך, יש לי הרבה מאוד בעד. אני פשוט לא חושבת שזה צריך להיות בגדר קודש הקודשים.

מין אינו הגביע הקדוש של הקשרים האנושיים, אלא רק עוד אינטרקציה אחת אפשרית מתוך מגוון רחב מאוד.

שלי הפך למהנה הרבה יותר, מהרגע שהבנתי את זה. כדאי לכן לנסות.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר