מתחת לכיסוי הראש: פמיניסטיות חרדיות מדברות

רעות אחדות
13-05-15

בחברה הדתית מתרחשים שינויים נרחבים בכל הנוגע למעמד האישה. יצאתי להקשיב לנשים פמיניסטיות ממגוון הקשת הדתית על מנת להבין את החוויה האישית והפמיניסטית שלהן.

המרואיינות

דבי גרובייס, בת 20. נשואה+1. מתגוררת בבני ברק, חרדית חסידית אך מגדירה את עצמה כחרדית מודרנית. עובדת בארגון שמשלב נשים חרדיות בעבודה ולימודים.

שיר רייטר, בת 23 במקור מהישוב הדתי נוף איילון. כיום מתגוררת בקיבוץ סעד ולומדת תקשורת בספיר שנה שנייה. מגדירה את עצמה דתיה לאומית.

יעל סילמן, בת 27, מתגוררת בשכונת רמת שלמה, שכונה חרדית בהר הצופים, ירושלים. עובדת ב"רשת" אחראית על תחקירים ותוכן. מגדירה את עצמה כחרדית מודרנית.

וגם- ד"ר רבקה נריה בן שחר. מרצה במחלקה לתקשורת במכללת ספיר.

השפעות

נראה כי המשותף לכל אותן נשים איתן שוחחתי היה כי הן תמיד היו פמיניסטיות, אם לא בהגדרה אז במעשים. כל אחת בדרכה שלה סיפרה איך בתור ילדה נהגה לערער על מוסכמות החברה. המרדנות, הבנת השוני ביחס בין נשים לגברים, הכל היה שם. רק שלאחרונה הכל התגבש לכדי משנה סדורה אחת, שאליה התלוותה ההגדרה. דבי רואה ברשתות החברתיות את הגורם לשינוי. יש היום בפייסבוק הרבה קבוצות של דתיות פמיניסטיות כמו "פמיניסטיות הלכתיות", "פמיניסטיות מתחת לפאה", הדף "פמיניסטיות דתיות בדייטים" ועוד. כל קבוצה כזו יוצרת קהילה שמקבלת אותן בתוך המרחב האינטרנטי. דבי נזכרת בילדותה ומספרת שלא היה לה מחשב בבית ורק כאשר יצאה מבית הוריה היא קנתה סמארטפון והתחברה יותר לרשתות החברתיות. רק אז היא הבינה שהמצב של האישה החרדית לא זהה למצב של האישה החילונית.

שיר אומרת כי "הפייסבוק הוא אמצעי נפלא להפצת רעיונות", רק שבשבילה הוא היווה יותר חיזוק מהשפעה עיקרית. אחרי השירות הלאומי, שיר למדה גמרא בבית מדרש במשך שנה. לפי הגישה המסורית, אישה לא אמורה ואף אסור לה ללמוד גמרא. כבר קרה לה שאנשים התפלאו מאוד כשהיא סיפרה להם את זה, כך אומרת שיר. "גמרא זה ה-דבר שחשוב ללמוד. זה המהות של הקיום ואורח חיים הדתי" היא מסבירה. בגמרא לומדים על ההלכה ועל התהליך המחשבתי שהוביל לקביעות ההלכתיות. הגישה אומרת שנפש האישה לא מתאימה ללמוד גמרא. זאת מכיוון שהיא מכילה בתוכה נושאים קשים, שגבר יוכל להבין באופן רציונאלי, ואילו אישה לא תוכל להכיל אותם כי היא רגשית יותר. שיר מבהירה שלא כולם חושבים את זה אלא פשוט מתנהלים לפי זה. אבל בעיניה הלמידה, היא הדרך לחיות חיים תורניים. "הרמב"ם מצווה לעבוד את השם ואומר שהדרך הטובה לעשות זאת היא ללמוד תורה. גם רבנים היום אומרים שזה לא הגיוני שאישה יכולה לעשות תואר שני בפיזיקה, אבל ללמוד גמרא לא".

יעל מעידה שהיא "פמיניסטית בהכל, אבל לא בדת". ההפרדה הזו אומרת שהיא פמיניסטית עד שזה מגיע להלכה, בה לא נוגעים. למשל בבית כנסת היא לא תזיז את ההפרדה.

יעל סילמן. תמונה מתוך הפייסבוק האישי

יעל סילמן. תמונה מתוך הפייסבוק האישי

התנהלות ביום יום

הסתירה בין הדת לפמיניזם היא בכל תחומי החיים. הקושי נעוץ גם בתפילה עצמה, כמו האיסור על נשים לעלות לקרוא בתורה. לפני כמה שנים שיר הלכה לבית כנסת שבו היא עלתה לקרוא בתורה והבינה שזה מרגיש לה נכון. לדבי, הקושי היה בהפרדה בתפילות. לפני כמה חודשים היא הלכה להתפלל בבית כנסת רפורמי עם מניין שוויוני. היא מציינת כי החוויה הייתה טובה אבל היא לא רואה את עצמה מגיעה לשם בקביעות. "אני לא שייכת לקהילה הזאת. אם היה מניין שוויוני בציבור החרדי אז הייתי הולכת"

דבי אומרת שהמקווה הפחיד אותה. היא חששה שהבלנית תתערב בכל חלק בטקס. אך לאחר בדיקת ההלכות, היא הרגישה הקלה כשהבינה שהיא יכולה ללכת לבד.

ומה עם הלבוש? דבי הולכת עם פאה, חצאית עד הברך, שרוולים עד המרפק. "זה קשה לי, אבל זאת ההקרבה שאני עושה כדי לחיות בקהילה מסוימת". עם זאת, היא נותנת לעצמה חירות בבחירת צבעים עזים יותר.

דבי גרובייס. מתוך הפייסבוק האישי

דבי גרובייס. מתוך הפייסבוק האישי

זוגיות, בית משפחה ילדים

מה שבטוח זה שהתפיסות המתקדמות יעברו הלאה. הן מתכננות לגדל את הילדים שלהן עם פחות הפרדה מגדרית, ויותר חופש בחירה. בביתה של דבי יש שוויון בכל הקשור לחלוקת התפקידים. אין ספק כי הדבר נובע מתמיכתו יוצאת הדופן של בעלה. "שנינו נפתחנו לעולם ביחד" היא מספרת, הם התחתנו בגיל צעיר ועברו תהליך אחד עם השני.

מכשולים

נראה כי הקשיים בהם נתקל הפמיניזם הדתי שונים במהותם מזה של הפמיניזם החילוני. הפמיניסטיות הדתיות רואות את הדת כחלק מהזהות שלהן ולא יוותרו על המקום בו חיו כל חייהן, גם אם יש להן קשיים איתו. השוני נעוץ בכך שאם בפמיניזם החילוני החומות הן תפיסות חברתיות, בפמיניזם הדתי החומה היא ההלכה עצמה. הפמיניזם הדתי צריך להילחם בתפיסות חברתיות שמעוגנות בכתב, ומאושררות על ידי רבנים. בגלל זה הן בוחרות היטב את המלחמות שלהן, הן יודעות על מה הן יכולות לערער ועל מה לא. גם עם עצמן, המאבק לא פשוט.

שיר לא מפחדת להעביר ביקורת, היא מדברת בפה מלא על זה שהטקסטים נכתבו בזמנים שבהם התייחסו אחרת לנשים. עם זאת, הרבנים יודעים על מה מתוך הטקסט אפשר לוותר. יש דברים ששיר לא תערער עליהם, אך היא תשים אצבע על אלו איתם מתקשה ועם זאת לא תחליט בעצמה מה שגוי. היא משאירה את המלאכה הזו לאלו אשר זהו תפקידם. לדעתה שינוי יבוא דרך נשים שימשיכו ללמוד ויקבעו פסקי הלכה, וזה קורה יותר ויותר. "אני מאמינה במכלול", היא אומרת. גם אם יש דברים שכרגע היא לא מבינה, בסוף היא אולי תגלה שההלכה צודקת.

שיר רייטר. צילום: טל מרנץ

שיר רייטר. צילום: טל מרנץ

מהפכה

כל הנשים שראיינתי, לא רואות בשרשרת האירועים האחרונה כמהפכה. לטענתן שינויים כל הזמן קורים. לאט ובבטחה החברה מתרגלת למה שפעם היא לא קיבלה לתוכה. כשיעל הייתה ילדה, לא היו חרדיות במכללות. היום חרדית באקדמיה זה נורמטיבי לגמרי. "עברנו איזשהו תהליך. אני בטוחה שגם זה יעבור, זה ברור. השאלה היא כמה זמן זה ייקח, וכמה דם יישפך. זה יהיה לא פשוט" אומרת יעל.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר