מאיה בלומנפלד

מאיה בלומנפלד
19-05-15

מאיה בלומנפלד

מהו פמיניזם בשבילך?

זו שאלה מורכבת. התשובה הפשוטה היא – מודעות חברתית, תמיכה הדדית, רדיקליות (ALL THE WAY – אני לא מפחדת מקיצוניות כמו שאני מפחדת מאדישות), קולות מושמעים, חקיקה, חתירה לשוויון בצורתו האמיתית (לא "כל מה שנותנים לגברים" אלא "נותנים הכל לכולם"), פוליטיקה, לעתים תסכול וכעס, לעתים תחושת אחווה וסיפוק. אמפתיה, חמלה, אנושיות, נתינה. הרבה מעבר לאג'נדה. או במילה אחת, דרך חיים. מעבר לפמיניזם רדיקלי שעקרונותיו מנחים אותי, אני משייכת את עצמי גם ל"ליפסטיק פמיניזם". אני מנכסת לעצמי את האיפור שמוגדר לא פעם כמכאניזם שמשרת את המבט הגברי, ככלי מעצים וכחלק מהגדרת הנשיות שלי. ה"פמיות" שלי לא ראויה לגנאי!

מתי “גילית” שאת פמיניסטית?

בשנים האחרונות. תודות לאינטרנט התחלתי להיחשף לתכנים פמיניסטיים שהתיישבו היטב עם האג'נדה שגדלתי איתה וגם פקחו את עיניי לדיכויים שלא הכרתי. באופן משעשע, מצאתי לפני כמה חודשים סיפור שכתבתי בגיל 12. כבר בעמוד הראשון תיארתי דמות של ילדה שיודעת שהיא צריכה לדכא את הדחפים שלה ש"דומים לבנים". גם כשלא היה לי שם לזה, פמיניזם היה בעורקיי. כשהצטיינתי בלימודים יותר מהרבה מחבריי לכיתה, זה בא כחלק ממחיר חברתי ששילמתי, אבל היום אני מכבדת את החריפות של השכל שלי, ולא את אלה שגרמו לי להרגיש שהוא לוקח ממני משהו. הרעיון שאני עלולה להיתפס כ"חכמה מדי" לחבורה של בנים לא חצה את התודעה שלי בכלל, למרות שבהסתכלות לאחור זה בהחלט השפיע על החיים שלי. הנחישות שלי להצליח על אפה וחמתה של החברה התפתחה עוד מהבית, לפני שנתתי לעצמי הגדרה (למרות שמודעות לדיכויים הוכיחה לי שיש לי פריווילגיות שלא הייתי מודעת אליהן כמו גם מגבלות שאני חייבת להכיר בהן בפני עצמי). אוסיף ואומר שאני מאמינה גדולה בהגדרות ככלי, והפחד מהן מגוחך בעיניי. שפה ורטוריקה הן הדרך שלי לנווט בעולם הזה לא פעם, אבל גם ברמה החברתית הכללית הן בעלות משמעות. הגדרות הן שונות מסטריאוטיפים או תוויות – הן מעין מילון משותף שיכול לאפשר לאנשים לתקשר דברים שבלתי אפשרי לתקשר בדרך אחרת. הגדרה היא לא מילה גסה. הפמיניזם כהגדרה נתן לי מילים לתחושה שהבנתי מאז ומתמיד, וכאדם של מילים, זה הגיע כתוספת מבורכת לחיי.

מי הדמות שהכי השפיעה עלייך כפמיניסטית ומדוע?

הדמות הראשונית היא אמא שלי – לא כי היא הגדירה עצמה כפמיניסטית, אלא כי היא אישה עצמאית שבנתה קריירה כאדריכלית יוקרה בשתי ידיים, למרות שאביה ואחיה הגדול עסקו בזה גם – היא לא השתמשה במוניטין שלהם ובנתה את עצמה לגמרי לבד. בהתחשב בזה שהיא חד הורית עם ארבעה ילדים במקביל לניהול המשרד, ותמיד עושה הכל בעצמה – היא דוגמא לאישה חזקה בעיניי והערצתי אותה על זה מגיל צעיר. כל הצד הזה של המשפחה מלא נשים עצמאיות שבנו לעצמן שם – אמניות, אקדמאיות… סבתא שלי בפרט היא גם סופרת ופרופסורית, והייתה מההשראות הגדולות שלי להיכנס לאקדמיה בעצמי ולשאוף יום אחד לכתוב בעצמי. דודה שלי היא יוצרת נדירה ומגוונת שמתעסקת בין היתר גם בפמיניזם, ויש לי שיחות מאירות עיניים איתה (ולמזלי הטוב הצצה ביצירה שלה). הן נשים בעלות שם ומוניטין, ועם זאת נשיות ללא התנצלות, רגישות ומלאות חמלה ונתינה. אני לא תופסת את הדברים האלה כנשיים בהכרח, אבל חשוב לי תמיד לא לדכא את מה שאישה תופסת כמגדיר אותה. בהמשך הדרך, נחשפתי לדמויות שונות בקהילה ובהיסטוריה הפמיניסטית, בין היתר אמניות שונות כמו ברברה קרוגר, אושיות בידור בטלוויזיה ובאינטרנט והתנועה הסופרג'יסטית. אבל את היכולת והצורך האינהרנטיים האלה להיות חזקה ספציפית כאישה, קיבלתי מהבית, אין ספק.

מהו ההישג הגדול ביותר לו את מייחלת בהקשר הפמיניסטי?

רק אחד? אני חושבת שההישג הקריטי הוא פשוט שינוי תפיסתי חברתי כללי, כמיטב המסורת הרדיקלית. ברגע שתפיסת היסוד החברתית משתנה, החקיקה, הנוהג החברתי והפוליטי, הנוהג הכלכלי – הכל משתנה ומתאים עצמו בהתאם. זו הסיבה שפעילות אינטרנטית היא לא רק לא מיותרת אלא אפילו קריטית בעיניי. האינטרנט נותן במה לקולות שמושתקים במדיה הכללית ויש לו חשיפה לקהל רחב ומגוון. אני תופסת אקטיביזם כמעין "מדרגות" של מודעות ועשייה. האינטרנט הוא כמו מדרגה ראשונה, או אולי טבילה במים, לעולם הפמיניסטי (והאקטיביסטי בכלל). גם אם ראשוני ואפילו מינימלי, זה שלב הכרחי, ושומרי ושומרות הסף שמקבלים ומקבלות את פני המתעניינים והמתעניינות הם דמות משמעותית מאד למי שנכנס לתחום. אני יותר ששימשתי עבור אנשים מסוימים שומרת סף כזו בעצמי, והם מודים לי על זה.

מה מקומם של גברים בשיח ובעשייה הפמיניסטית, לדעתך?

למרות שיש בי ספקנות טבעית כלפי מי שמכנה עצמו "גבר פמיניסט", אני לא ממהרת לשלול את הרעיון. יש גברים שהצליחו לתפקד כפמיניסטים, אם לא לפחות כתומכים ומקדמים של הפמיניזם (המונח ALLY נשמע לי תמיד יותר הולם). נשמע לי עדיין שחשוב שהקול הנשי יוביל את התנועה, הן מבחינת ההנהגה והן מבחינת הקולות המושמעים ומפותחים, מתוך הכרה בכך שהקול הנשי (ובמיוחד הקול הנשי שאינו לבן) מדוכאים סיסטמתית גם ככה. אני כן מהמאמינים שגבר שנשאר אדיש לדיכוי נשי הוא לא גבר פמיניסט או תומך, ולוקח בעצם חלק בבעיה (מתוך הנאה מהפריווילגיות הניתנות לו אוטומטית כגבר). פמיניסטית רדיקלית טיפוסית אני מניחה. אני כן מאמינה שהסברה נכונה היא קריטית וחיונית. אין לי בעיה עם גברים ששואלים שאלות כשהם באמת מחפשים תשובות. גם אם גוגל קיים עם שפע של מידע, כשמישהו פונה אליי אישית בשאלה, זה אומר שהוא תופס אותי כאדם שהקול שלו רלוונטי, מעבר לזה שאותו מידע בדיוק יכול לפעמים להיות מרתיע בגודלו. כאישה, נראה לי חשוב להשמיע את הקול שלי במצבים כאלה ולעמוד מאחורי הערכים שלי. אני לא כועסת על הצורך להסביר. אני כועסת כשהמטרה מאחורי השיחה היא לא התעניינות אמיתית, אלא רצון להתווכח או להרוויח אצלי "נקודות", או כשמנסים להוכיח אותי. על משהו בצורה לא מעניינת.

אסוציאציות:

אישה – אני, אנחנו

אמא – היפראקטיביות, חיוך, עבודה קשה

אמנות – הכל (בפוטנציה), התנשאות, מאבק יומיומי

אפנה – בגד, אי נוחות (פיזית)

בית – משפחה, רעש

גבר – כתפיים

חזייה – שולי תחרה, סגול מנומר, מחמיא

טכנולוגיה – חיים (ביותר ממובן אחד), מדע, סכנה ותרופה

מטבח – אוכל (שמישהו אחר הכין, בתקווה), ריח

פוליטיקה – קפיטליזם (ולא במובן חיובי), מרקסיזם, פילוסופיה

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר