השקופים

הילה כהן
17-05-15
מתוך "כתום זה השחור החדש"

אי אפשר להפוך פתאום ללסבית. מתוך "כתום זה השחור החדש"

כשבקשו ממני לספר בפאנל לקראת יום הבנ"ה (בשמו הרשמי "היום הבין לאומי נגד הומופוביה", בקווה שישתנה במהרה בימנו ללהט"בופוביה) בבר האמזונה על חוויה ביפובית שעברתי לא היה לי מושג מה אני הולכת להגיד בשנייה הראשונה, לא היה איזה משהו ספציפי או קיצוני מדי שעברתי שאפשר להגדיר אותו כביפובי. האלימות שאני מקבלת על עצם הביסקסואליות שלי היא לא משהו שאפשר לראות אותו במרחב הציבורי, בניגוד לזוג נשים שמפגינות חיבה בפומבי ומוטרדות על כך או טרנסג'נדרית שפונים אליה במגדר הלא נכון. וזה בדיוק העניין… אני אפילו לא קיימת בשביל שידירו אותי.

בסופו של דבר הבנתי שהיציאה שלי מהארון בפני הארון שלי גם היא חוויה ביפובית בפניי עצמה. חוויה ביפובית שנמשכת עד כה, ומי יודעת עד מתי.

אחרי 26 שנה שברובן הגדרתי את עצמי כסטרייטית, לפחות כלפי העולם שבחוץ, התחלתי לצאת עם אישה וסיפרתי להורים שלי על זה. בוא נגיד שזה לא בדיוק הסתכם בחיבוק ו"אנחנו אוהבים אותך בכל מקרה." נכון, סביר מאד שגם אם הייתי יוצאת מהארון בפניהם כלסבית בגיל 16 זה לא היה פשוט בכלל. אבל מה שאימא שלי אמרה לי כמה זמן אחרי כשהיא החליטה שהיא חוזרת לדבר איתי, מעיד על כך שזה לא שהיא סתם לא מקבלת את זה שיש לי בת זוג, היא לא מקבלת את זה שיש לי בת זוג בזמן שאני נמשכת גם לגברים, או במילים שלה: "אם היית לסבית הייתי מקבלת את זה בסופו של דבר, אבל את לא, את יכולה להיות עם גברים, את יכולה לבחור באופציה הקלה, אז בשביל מה כל הבלגן הזה עכשיו…" התשובה שהיא עונה לעצמה, אגב, היא שפשוט באותה תקופה התייאשתי מגברים שפגעו בי מדי – כזה פשוט. ומה שמדהים בחשיבה הזאת היא שהיא מגיעה בדיוק מאותו תפיסה של "אם היית נולדת לסבית אז אין מה לעשות" , הקבלה הרי מוגבלת רק כלפי המסכנה או הנואשת הזאת שאין לה יכולת להיות עם גבר. גברים הרי הם תמיד הפרס בפטריארכיה, הלוואי והייתי מבינה למה.

וגם היום, שנתיים אחרי , למרות שהייתה לי בת זוג, למרות שבלי ספק היא יודעת לאיזה מסיבות אני הולכת , ולמרות שלפני חודשים אמרתי לה בצורה מפורשת שאני לא סטרייטית, אם תשאלו אותה היום מה אני, מבחינתה אני סטרייטית כמו פלס, ואין שום אופציה אחרת בכלל.

אז כביכול ביסקסואליות זה "ליהנות מכל העולמות", ולפעמים זה באמת ככה. אבל רוב הזמן זה לא להיות שייכת לאף עולם.

להיות ביסקסואלית זה להיות "סטרייטית\ לסבית (מחקי את המיותר) עד שלא יוכח אחרת.

זה להחליף את ההגדרות האלה בעני עצמך 700 פעם עד גיל 17 ועוד 300 פעם עד גיל 25.

להיות ביסקסואלית זה להיות בשלב מעבר בלתי נגמר כל חייך.

"ולמה את לא בוחרת כבר ונסגרת על החיים שלך." "ועם מי את רואה את עצמך בסופו של דבר?"

זה להצטרך להוכיח כל הזמן שאת נמשכת גם וגם בכל זמן נתון , רצוי במידה שווה וסימטרית כמובן , ואם אין לך בכלל ניסיון עם נשים אז את בטוח סתם מבולבלת, או לפחות קצת יותר מבולבלת מסטרייטית שלא שכבה מעולם עם גבר.

להיות ביסקסואלית זה כשאת עם ההורים לדבר רק על גברים שאת יוצאת איתם, וכשאת בדייט עם אישה, להזכיר רק ניסיון עם נשים.

זה לחיות בחברה בלי ייצוג לזהות המינית שלך.

בקולנוע ובטלוויזיה זה תמיד שלב מעבר, או שהגיבורה מגלה שהיא חייה כל חייה בשקר ובעצם היא מעולם לא נמשכה לגברים, ואם כבר יש דמות ביסקסואלית אחת לרפואה כמו אליס בThe L world כמובן שהיא יוצאת רק עם גברים שמגדירים את עצמם כ"לסביות" ועד העונה החמישית היא כבר נרפאת ממחלה הביסקסואליות האכזרית.

ב"Orange is the new black" אפשר לראות התקדמות, פיפר מתעקשת ש"אי אפשר פתאום להפוך ללסבית" ואף מוסיפה רפרנס פיצפון לסולם קינזי, אבל חלילה לנו מלהזכיר את המילה "ביסקסואליות".

להיות ביסקסואלית זה לקבל הזמנה לשלישייה בכל הודעה שלישית באוקייקיופיד. כי אחרת מה יעודנו בחיים?

להיות ביסקסואלית זה להתבכיין בדיוק על זה לידיד שלך, ולשמוע ממנו שהבעיה היא שהפרופיל באוקייקיופיד שלך לא רציני מספיק בגלל האזכור של ה"ביסקסואלית", מה שגורם לכל גבר "שפוי" לדמיין קודם כל שלישיות, ואז לחשוב שאת מתוסבכת או בוגדנית.

להיות ביסקסואלית זה להיות "סטרייטית שאוהבת להתנסות", "זורמת", "שרמוטה", "בוגדת, "מנסה להיות מגניבה בכוח" ו-"לסבית רק כשהיא שיכורה" .

ולקבל כאלה תגובות מאנשים בעבודה שלך: "החבר שלך מרשה לך להיות נשים?"

הרי אין שום סיכוי בעולם שאני מונוגמית, או שאני לא צריכה בכל רגע נתון "גם וגם".

להיות ביסקסואלית זה להיות זאת שבטוח תברח מהבת זוג שלה לגבר שיעשה לה חתונה וילדים ברגע שהיא רק תוכל.

זה להיות זאת שיצאה מהארון כביסקסואלית כדי להשאיר להורים שלה פתח מילוט לחיים שפויים ונורמטיביים, כי לצאת כלסבית זה קשה מדי.

להיות ביסקסואלית זה להיות עם גבר במסיבה להט"בית ולהרגיש כמו חוצן, להיות האאוטסיידרית הזאת שבטח מגיעה להאכיל את הקופים או סתם באה לבלות עם הידידים ההומואים שלה.

ובמילים של חברה שהייתי איתה במסיבה האחרונה "איך את מצפה בכלל שנשים יתחילו איתך כשאת רוקדת איתו ככה?"

להיות ביסקסואלית פמית זה הרבה פעמים להיות "סטרייטית עם עוד כמה תחומי עניין" כלומר שרמוטה, ואם את בוצ'ה אז את בטוח לסבית בהכחשה ובוחרת באופציה הקלה היותר.

להיות ביסקסואלית זה לחיות בתוך חברה שבה רובם המוחלט של בני האדם נמשכים ליותר ממגדר אחד, ואחוז הא.נשים שמגדירות את עצמם ככאלה הוא זניח בצורה מביכה.

אני לא אכחיש, כשאני מחזיקה ידיים ברחוב לגבר שאני יוצאת איתו, אני לא בדיוק חושבת באותו רגע "שיט, לא הטרידו אותנו עכשיו כי יש איתי גבר שנראה מאיים יותר ואנחנו נראים כל כך הטרונורמטיבים שאיכס…". הרבה פעמים נוח לי לא להיות out there כל הזמן , ולעבור כסטרייטית ולהשתמש בזה כשנוח לי, הרבה יותר קל להסתיר ביסקסואליות אם לא מתאים לי לחלוק את זה עכשיו עם כל העולם ואשתו.

אבל בשאר הזמן אני מאמינה שבשביל שמשהו יזוז כאן, בשביל שתהייה בכלל איזה שהיא התמודדות עם זהויות מורכבות יותר, בשביל לפתח מודעות ולמידה, בשביל בכלל להיות קיימת, אני חייבת להשתמש במילה "ביסקוסואליות" כל הזמן עד שהיא תצא לכולם מכל החורים. אני חייבת לתקן את כל מי שמאחל לי למצוא חתן במהרה בימנו, ולהתעקש להגיע עם הדגל הביסקסואלי למצעד ההומו לסבי כדי שילדות בנות 14 יפנו אליי ולא ירגישו לבד בעולם (מה שקרה באמת), וליצור כאן קהילה עם תרבות ייחודית משלה, ועם רשת תמיכה והכלה, שתהיה פוליטית ותצעק הכי הכי חזק שאנחנו כאן ואנחנו קיימות.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר