לפני שנאמר שלום

10-11-15

ורד כהן-ברזילי

בסוף אוגוסט 2015 הגרדיאן הבריטי ערך רשימה של ספרי הילדים "משני החיים" הטובים ביותר. הספר שנבחר כמשמעותי ביותר היה נובלה בשם:"Before We Say Goodbye"  ("לפני הפרידה" / גבריאלה אמברוסיו, הוצאת פרדס), אשר עלילתו שאובה מפיגוע שהתרחש בישראל בשנת 2002 בסופר מרקט בקרית יובל, ירושלים.

אמברוסיו, סופרת איטלקייה, ניסתה בנובלת הביכורים שלה להתחקות אחר שמונה השעות האחרונות בחייהן של שתי נשים צעירות. האחת, דימה, פלסטינית כבת 18 (במקור: איאת אל אחרס) אשר רצחה בפיגוע התאבדות צעירה יהודייה בת גילה (במקור: רחלי לוי) בפתחו של סופר מרקט שכונתי. זמן מה לאחר שיצאה לאור באיטליה, נבחרה הנובלה כספר לימוד בבתי הספר התיכוניים. כמה שנים לאחר מכן היא כבר הופצה במדינות רבות בעולם, בין היתר ברחבי הממלכה הבריטית. כך הגיעה למעמד המכובד ברשימת הגרדיאן.

מחברת הרשימה, אמילי דראבל, עורכת אתר ספרי הילדים, הסבירה בנימוקיה כי על אף שהספר אולי לא מוכר לחלק מקוראיה, הרי שזכה בתואר הנכסף משום שהוא נחקק בתודעתה שנים לאחר הקריאה. היא ציינה כי הספר החזיר אותה לרגעי האימה שחשה לאחר הפיגוע במגדלי התאומים בארה"ב וההבנה כי במדינות מוכות טרור בעולם, נשים צעירות חוות רגעי אימה כעניין שבשגרה ולעיתים קרובות מידי הן חשות כי אין להן מוצא אחר לחיים הללו.

ליוויתי את הספר "לפני הפרידה", החל משלב הכתיבה, בין היתר בעריכת התחקיר ולאחר מכן בליוויו להפצה בינלאומית. באופן טבעי הזדהיתי מאוד עם הבחירה של דראבל. על אף שחלפו כמעט 12 שנים מאז אותה שיחת טלפון מפתיעה מאיטליה והצעת העבודה הלא שגרתית, מעולם לא הצלחתי להשתחרר מהנרטיב הסיפורי של הספר אשר למעשה נשזר בתוך סיפור חיי. הסופרת אשר התבססה באופן חלקי על הסיפור האמיתי, יצרה שתי נערות בצלמן ודמותן של צעירות פלסטיניות וישראליות. ביד אומן היא הצליחה לדחוס את סיפור חיינו והבחירה או חוסר הבחירה שהחיים פה מייעדים לנו.

כך תיארה אמברוסיו את מסע חייה של נערה פלסטינית ממחנה פליטים, מוצלחת, משכילה ושאפתנית, המתכננת להקים משפחה עם ארוסה, עד לרגע בו היא מתכסה בייאוש גדול, בחסות המציאות הפוליטית, כנערה פלסטינית תחת כיבוש ארוך שנים, החווה עוצר ממושך ואובדן חייהם של קרובי משפחה אהובים בידי חיילים. היא ליוותה את החלטתה הרגעית והחפוזה להפוך לשהידית ואמונתה כי בכך תשיב את הכבוד המשפחתי והלאומי, והקלות שבה נפלה לידיהם של סוכני הטרור אשר הפקידו בידה מטען חבלה. עד לסוף דרכה בו תקטוף את חייה של צעירה ישראלית בת גילה והמאבטח שניסה לעצור אותה. בצד השני, אמברוסיו מצליחה להרכיב את הפסיפס הישראלי, של ימין ושמאל, מזרחים ואשכנזים, שירות בצה"ל, אל מול סרבנות מצפון, מלחמות אלימות אל טראומת פיגועי טרור. הספר אשר מסתיים בתיאור רגעי הפיגוע, עדיין מתוך תודעתן של גיבורות הספר, מותיר תחושה קשה של חוסר אונים וחוסר תקווה.

ספטמבר 2015, אנו חווים שוב גל אלימות מדמם. פיגועי הטרור האחרונים, הפלסטינים והישראלים, הובילו אותי באופן טבעי חזרה לספרה של אמברוסיו ובייחוד לפרופיל של התוקפים אשר בולטים בגילם הצעיר. אני חוזרת 12 שנים לאחור. לרגע שבו גמלה בליבי ההחלטה לעזוב את מקצוע העיתונות ולהקדיש את חיי לשינוי חברתי. אני חוזרת לרגעי האימה האישיים שלי, כנוכחת בזירות פיגועים רבות מספור, הן במסגרת עבודתי ככתבת חדשות והן אלו שאירעו בסביבת מגורי בתל אביב. אני חוזרת לטראומה ולפוסט טראומה האישית שלי שמלווה אותי עד היום ולעיסוקיי הרבים והמגוונים החל מאקטיביזם לשלום וזכויות אדם ועד לקידום שוויון מגדרי וחברתי.

אני תמיד משתתקת לנוכח קריאות ההתפעמות של חברותי ממה שהן מסמנות כפרצי אנרגיה עצומים המסייעים לי לתחזק את כל עיסוקיי. שתיקתי מסגירה את ההכרה כי מקורה של האנרגיה הזו היא באותה טראומה פנימית, באותו רצון עז למצוא סוף חדש לסיפור הישן והעצוב שלנו. אני שואפת פנימה לריאות את הייאוש הגדול ממציאות אלימה ורוויות שנאה, ושם, בתהליך כואב, היא הופכת לאנרגיה אדירה אשר מתפרצת בכוח החוצה לנסות ולהשיב את השקט והשפיות.

איננו יכולים ויכולות להשלים עם מציאות שבה נערים ונערות בוחרות למות במקום לחיות, ליטול את חייהן של אחרות על מנת להשיב כבוד אבוד, להיצמד לייאוש במקום לתקווה, לבחור במלחמה במקום בשלום, למות במקום לחיות. נולדתי במחצית שנות השבעים, לדור שבע מלחמות ולהבטחות של הורי לסיים את המלחמות ולהביא שלום. הדור שלי לא רק שאינו מקיים את הבטחת הוריו אלא שאיננו מציע לדור הצעיר כלל את האופציה לשלום.

התאבדותו ומותו של הדור הצעיר היא כמחאה וסמל לכישלוננו אנו – שני העמים – הישראלי והפלסטיני  – ליצור סביבה נטולת מלחמות ומלאת תקווה עבור בנינו ובנותינו. בהיעדר נקודת אור ותקווה– נותרנו עם החושך והוא, אם יוותר, כך, ללא שינוי – עוד יבוא עלינו לכלותינו.

המאמר פורסם לראשונה בעיתון הארץ

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר