שוברת את הראש

עינת לחובר
15-07-12

כמו לגבי דברים רבים בהורות, חשבתי שלי זה לא יקרה. אבל לפי הספר, פחות או יותר לפני שנה בהגיעה למצוות ביקשה ביתי מנוי לעיתון הנוער "ראש 1". כשהשבתי שהמנוי אינו חלק מסל התרבות של הבית ואם היא רוצה, כי אז עליה לממן אותו מדמי הכיס שלה, היא לא היססה להקריב אחוז ניכר מדמי הכיס לטובת המטרה. הכל מבכים על גסיסתה של העיתונות המודפסת אבל ככל הנראה עבור נערות מתבגרות רבות, "עיתון משלך" ו"פוסטר משלך" הם עדיין בגדר טקס חניכה חובה. כך למרות הדומיננטיות של הרשתות החברתיות והאינטרנט בכלל, עיתוני הנוער (וליתר דיוק עיתוני הנערות) עדיין כאן.

כך, מידי יום רביעי מגיע העיתון ונקרא בחרדת קודש. רגע לפני שאני מתפתה לבקר, לכעוס ולבכות על אובדן הדרך, הרדידות של התכנים והשפה, הדיכוי והאובייקטיביזציה של נשים ונערות, אני מזכירה לעצמי שזו תקופה וזה יעבור וגם כמה מתובנות המחקר הפמיניסטי בתחום מדיה פופולריים ובמיוחד המחקר שמתמקד בסוגות הנשיות המסורתיות: הרומן הרומנטי, אופרת הסבון: הטקסט הפופולרי כאתר למאבק על משמעויות ועל הגדרות זהות, היכולת של הקוראת לנהל משא ומתן ואף להתנגד ועוד.

קצת ממטעמי גיליון השבוע: העיתון מוצף בכתבות על צרכנות, סלבס, מוסיקה, קולנוע וגדוש בתמונות של גברים (בעיקר זמרים ושחקנים). ככל הנראה, התמונות מקנות לנערה המתבגרת בחברה ממוגדרת הזדמנות נדירה להתבונן מקרוב ולחקור לעומק את בני המין השני.

והנה כתבה מפתיעה, שמזוהה על פניה כנושא "רציני" ולכן אינה זוכה להפנייה בשער העיתון ודחוקה לה בעומק העיתון: כתבה שמוקדשת למחאה החברתית. הכתבה מבוססת על ראיונות קצרצרים עם שישה בני נוער שמחווים דעתם על המחאה. רובם ככולם מגלים בורות, פאסיביות וחוסר עניין במחאה.

במדור הקבוע שחותם את הגיליון: "הסלב שעשה לנו את השבוע!", הראיון עם אדל מזכיר לנו את הריונה. אדל מסתבר, רוצה חמישה בנים. לטענתה היא תמיד הסתדרה טוב יותר עם בנים ומרבית חבריה הם בנים. כלשונה: "בנים מכבדים ואוהבים את האמהות שלהם ואילו בנות יכולות להיות רעות אחת לשניה". העיתון לא מסתפק בזה ומוסף: "זהירות מהפמיניסטיות, אדל!". אז הנה. לא התאפקתי…

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר