דריה סבט

דריה סבט
18-01-15

מהו פמיניזם בשבילך? צדק. אני לא מאמינה ביצירת שוויון מלאכותי באמצעות חקיקה. אני מאמינה בפירוק כל המערכות הקיימות ובניית חדשות, באמצעות חלוקה אחרת לגמרי של משאבים, חומריים או רוחניים, בהתאם לצרכים השונים והמגוונים של כולנו.

כמו כן, ההבנה שמגדר אינו גזרת גורל ושהוא נתון לבחירה ולשינוי ומותר ואף רצוי לבחון את הגבולות שלו ולשחק איתו.

רגישות. רגישות לעצמך ולסביבה, לדעת לקבל ביקורת, לדעת לבחון את עצמך אבל גם לדאוג לעצמך ולא לבטל את עצמך.

בכלל, מאוד מאמינה שפמיניזם, זה בין היתר לשים את עצמך מקום ראשון, לעשות עבור עצמך, לדרוש עבור עצמך, לא לאהוב אף אחת/ד יותר מאת עצמך.

להיות את עצמך האדם שהכי חשוב לך.

מתי "גילית" שאת פמיניסטית? קשה לי לומר, כי באיזשהו מקום תמיד הייתי, אבל התחלתי להגדיר את עצמי ככה בערך בגיל 19, אז נחשפתי לפמיניזם ברשת.

מי הדמות שהכי השפיעה עלייך כפמיניסטית ומדוע? הדמויות שהכי השפיעו עלי אינן הוגות או סופרות מפורסמות.

הכי משפיעות עלי אמא שלי והסבתות שלי, שכל אחת מהן היא אישה מדהימה עם סיפור חיים מרתק וחבריםות שאני לומדת מהן המון בכל יום.

מהו ההישג הגדול ביותר לו את מייחלת בהקשר הפמיניסטי? פירוק מוחלט של מושגי מגדר, מוצא, מראה חיצוני או יכולות פיזיות. להגיע למצב בו החברה עונה על הצרכים של כולנו ושכל הנתונים הנ"ל כלל אינם רלוונטיים. כמובן שהדרך לשם ארוכה ולפני שאפשר יהיה לפרק מושגים, אנחנו חייבות להגיע להכרה מלאה בדיכויים השונים שעובריםות א/נשים מקבוצות מוחלשות, כאלה שמוצאן, מגדרן, מראן וכו' לא תואמים את הסטנדרט ההגמוני, שנקבע ע"י אלו הנמצאים במוקדי כוח, שנכון להיום רובם גברים, אשכנזים, סיסג'נדרים וסטרייטים, חילונים, אחרי שרות צבאי ובעלי השכלה פורמלית.

מבחינתי, מה שצריך לקרות זה זיהוי והכרה מוחלטת של הסטנדרט שנקבע על ידם, פירוק הסטנדרט הזה ויצירת חברה שלא מנסה להגביל אף אחתד ולמשטר אף אחתד ובה כולןם יכולות להיות מי שהןם בלי לשלם על זה מחיר ובלי להצטרך כל הזמן להוכיח את עצמנו.

האידיאל הוא גישה לכל המשאבים, מעצם היותנו ולא על סמך קריטריונים לא רלוונטיים.

מה מקומם של גברים בשיח ובעשייה הפמיניסטית, לדעתך? בעיניי, גברים סיסג'נדרם ו/או סטרייטים, יכולים להיות בני ברית בלבד. המאבק הפמיניסטי אינו מאבק שלהם, הם המדכאים במקרה הזה (הרבה פעמים מבלי להתכוון לכך) ובעיניי, המקסימום שהם יכולים וצריכים לעשות, זה לא להפריע ולא לנסות להתנגד לפמיניזם וגם להקשיב לנו, לבחון את מקומם כמדכאים וללמוד איך לא להיות כאלה.

אני גם מייחלת ליום בו גברים יצליחו ליצור קרבה רגשית אמתית עם גברים אחרים ולא יפחדו להרגיש ולהפגין רגש. במובן הזה, אני מאמינה שגם גברים צריכים פמיניזם.

אסוציאציות:

אישה- כאב, רגש, עוצמה בלתי רגילה, יופי חיצוני ופנימי.

אמא- מערכת יחסים מורכבת, הצפה רגשית.

בעיניי, אחד האסונות הכי גדולים שגרמה הפטריארכיה היא שאנחנו שונאות את האמהות שלנו, כי הן אלה שהתמודדו אתנו רוב הזמן כשהיינו ילדות ולמדנו לכעוס עליהן כי הן היו הכי קרובות אלינו. לאבות הייתה ועדיין יש, פריווילגיה לא להיות שם ובכל זאת להיות ההורה האהוב יותר.

אמנות- ביקורת חברתית, אמצעי מעולה להעברת מסרים חתרניים, לניקוז כאב ואגרסיות, לתקשורת בלתי מילולית, גם כשהיא מילולית.

לאמנות יש יכולות ריפוי לנפש פצועה ואת הכוח להרוס את הרע, האלים והמדכא.

אפנה- התמכרות, אהבה גדולה, אחת הדרכים הכי טובות להביע את עצמי, להציג את הפרפורמנס שאני רוצה, לחשוף או להחביא את מה שאני בוחרת, ליצור את הדמות שאני רוצה שהסביבה תראה.

בית- מקום מבטחים, מקום לבוא אליו להירגע. לא חייב להיות מקום פיזי. בית זה גם החתולים שלי והאנשים שאני אוהבת.

גם הגוף שלי הוא סוג של בית.

גבר- אלימות, שנאה, מלחמה, מפגן כוח, היעדר רגישות, אבל מתוך כל אלה, גם חולשה ופגיעות, שלצערי מתנקזות לפגיעה באחריםות, כנראה במטרה לפצות עליהן.

חזייה- רע הכרחי (מבחינתי)

טכנולוגיה- השילוב המושלם בין אמנות לרשע. טכנולוגיה מעולה לנו וגם הרסנית עבורנו. יש לה את אותו כוח לעשות טוב, כמו גם לעשות הרבה רע ולצערי, לא מספיק ממנה משמש לעשיית טוב.

מטבח- המקום האהוב עלי בבית. אני אוהבת לבשל, אוהבת לאכול ומאמינה שלחלוק מתכונים ולעסוק בבישול זה לגמרי חתרני, כמו שאני מאמינה שכל עיסוק במה שנתפס לרוב כ"נשי" הוא חתרני.

עיסוקים כאלה חותרים תחת התפיסה שרק מה שמוגדר ע"י ההגמוניה כגברי הוא מכובד ושווה משהו.

פוליטיקה- הכל. אין משהו שאינו פוליטי.

לרוב האנשיםות יש נטייה לחשוב שפוליטיקה זה רק ראש הממשלה, שר האוצר, הכנסת וכו', אבל האמת היא שכל בחירה שלנו, כל מעשה שלנו, למעשה כל צעד שלנו הוא פוליטי. לזרוק זבל ברחוב זה פוליטי כי זה חלק מתהליך הריסת הטבע ופגיעה באיכות הסביבה , לצעוק על הקופאית בסופר זה פוליטי כי זה משמר את מעמדה המוחלש, לצאת לרחוב במראה מסוים, זה פוליטי כי יש לזה השפעה לאיך שאנחנו מציגות את עצמנו ולאיך שהסביבה תופסת אותנו, לאכול מאכלים מסוימים או ללבוש פריטים מסוימים זה פוליטי כי משפיע על הרווחים בתעשיות מסוימות, על העובדות בתעשיות האלה וכו'.

:תגובות בפייסבוק

:תגובות באתר